צלאת פריחא

השם פריחא לא היה נפוץ כלל בתוניס. על פי מחקרו של פרופסור יוסף שטרית שהתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ביום 7.1.2000, מקורו שמו של בית הכנסת ע"ש פריחא ומקורו של הסיפור המסופר בהקשר זה הוא ממרוקו.

הסיפור על פריחא ובית הכנסת על שמה התחולל לפני כ – 300 שנה. לאחר מותו של מלך מרוקו, המלך מולא איסמעיל, פרצה מלחמת ירושה אשר נמשכה כ – 30 שנה בין צאצאיו של המלך. בעקבות מלחמת היורשים היו יהודים אשר חפשו מקלט במדינות שקטות יותר באזור, וכך הגיע אביה של פריחא רבי אברהם בן אדיבא ביחד עם בנו ובתו לתוניס השקטה והשלוה, וקבע את מקום מגוריו ברובע היהודי בעיר תוניס.

מאחר ועל פי גרסתו של פרופסור שטרית אמה של פריחא כלל לא מוזכרת הפכה פריחא ליד ימינו של אביה בניהול הבית ובמקביל למדה עם אביה תורה וכינויה היה אף "הרבנית". פריחא התגוררה בחדר משלה ובחדר הסמוך שכנה ספרייתה, בכך היא מצטרפת למספר מצומצם של תלמידות חכמות יהודיות בכל המזרח ובראשן המשוררת אסנת בת רבי שמואל הלוי ברזאני מהמאה ה-16 שחיה בכורדיסטן ושמשה גם כראש ישיבה.

 לאחר מספר שנים פלש חיל המצב הטורקי באלג'יר לתוניס וחולל שם פרעות בקרב היהודים. יהודים רבים נמלטו ומצאו מקלט בטריפולי שבלוב השכנה. רבי אברהם יחד עם בנו נמלט גם הוא לטריפולי, אך מסיבה לא ברורה הבת פריחא נשארה בתוניס ולא הצטרפה לאביה. בשוך הקרבות חזר רבי אברהם לתוניס כדי לחפש את בתו אך לשווא, הבת פריחא לא נמצאה וסביר להניח שנאנסה ונרצחה על ידי הטורקים ומקום קבורתה לא נודע עד עצם היום הזה.

רבי אברהם שביקש להנציח את שמה של ביתו כיאה "לתלמיד חכם", חצב מקווה טהרה במקום שבו עמדה מיטתה, והעמיד ארון קודש בחדר הסמוך במקום שבו עמדה ספריית בתו, והסב את חדרה לבית כנסת על שמה ונשים ונערות שהיו במצוקה נהגו לבוא ולשאת תפילה במקום. ולמעשה פריחא, אשר אף  לא נישאה מעולם, הפכה "לקדושה עממית". לרחוב שבו נמצא ביתה של פריחא ניתן השם "זנקת אלחמם" זאת על שם המקווה שנחצב בחדרה. לבית הכנסת ניתן השם "צלאת פריחא" והוא נחשב למקום קדוש אשר משך אליו מבקרים ומתפללים רבים, מאז כינונו סביב שנת 1760. בשנת 1930 לערך, כאשר הרובע היהודי היה על סף התפוררות, פונה בית הכנסת עם היהודים לרובע היהודי החדש.

  פריחא בת יוסף, כך היא נקראת, הייתה גם משוררת אשר חיברה שירים רבים בעברית, משיריה הרבים נותר שיר שלם אחד בלבד, ועוד ארבע שורות משיר אחר אשר חיברה, המובאות להלן:                                                  

פְּעָמַי הָרִימָה, יָהּ מַצִּילִי, / אֵלְכָה אֶל אַרְצִי בְּטוּב טַעַם.
רְדָפַנִי אוֹיֵב גּוֹי אֱוִילִי, / וַיִגְעַר בִּי בְּקוֹל רַעַם
חִיש הוֹבִילֵנִי אֶל הַר גְּּלִילִי, / וּשְלַח בָּם עֶבְרָה וָזַעַם.
אֶרְאֶה שָם אוֹרְךָ, אֶכְבּוֹש כְּלִילִי, / אֲזַי אוֹמַר: "אָמוּתָה הַפַּעַם".  
 

עד כאן גרסתו של פרופסור יוסף שטרית

על פי הגרסה התוניסאית העממית, סיפורו של בית הכנסת ע"ש פריחא שונה במקצת וכך סיפרה לי סבאתי פרטוני  פריאנטי ז"ל

 כנהוג בימים ההם נהגו נשות הבית לשבת בשעות אחר הצהרים על מפתן הבית, ולספר אישה לרעותה את אשר עבר עליהן במשך היום, מעט רכילות ומעט עניני דיומא, וגם פריחא ואימה נהגו כך, גם הן היו יושבות על מפתן הבית ומפטפטות.

והנה עובר ערבי מרוקאי על פי לבושו, מביט במבט חודרני בעיני פריחא ואומר לאימה "עם עיניים של הבת שלך אני יכול לפתוח "קניז'" – מטמון מתחת לאדמה (לפריחא הייתה נקודת חן בלובן של העין, שזוהי תופעה בלתי רגילה, והיה מקובל כי על ידי לחישות וכשפים יכלו המכשפים הגויים לעשות פעולות "כישוף", ובהן פתיחת "קניז'". על כן היהודים נזהרו לשמור את בנותיהן, להן הייתה נקודת חן בלובן של העין ודאגו להסתירן מפני מכשפים), ואם את רוצה להתעשר תדליקי נר וכשהאדמה תיפתח את פיה תרד בתך עם הנר בידה אל תוך האדמה ותעלה עם מטבעות זהב מתוך המטמון ואנו נתחלק בו.

אמה של פריחא מהרה אל הבית לקחה נר הדליקה אותו וקראה לביתה פריחא לבוא ולקחת חלק "במבצע". הערבי המכשף לחש מספר לחישות ולפתע האדמה פתחה את פיה ואי שם בקרקעית בצבץ מטמון הזהב, פריחא עם הנר הדולק בידה ירדה אל תוך מעבה האדמה והחלה להעלות חופנים של מטבעות זהב, בסיום מלאכתה נסגר הפתח, הערבי ואמה של פריחא התחלקו בזהב כפי שהבטיח והערבי הלך לדרכו.

החמדנות והרצון לעוד זהב גרמו לאימה של פריחא לבקש מביתה לבוא וליטול חלק בפתיחה נוספת של ה"קניז'". הדליקה האם נר, לחשה מספר לחישות שזכרה מהמכשף הערבי, ולפתע האדמה פתחה את פיה ואי שם במעבה האדמה בצבץ מטמון הזהב. פריחא ירדה בזהירות אל תוך מעבה האדמה והחלה להעלות חופנים של מטבעות זהב, ומסרה אותם לאימה, האם בחנה בעין בוחנת את מספר מטבעות הזהב, ובקשה מפריחא לרדת שוב אל תוך מעבה האדמה ולהעלות עוד מטבעות זהב.

פריחא סירבה לרדת בטענה שהירידה אל תוך מעבה האדמה מפחידה אותה מאוד ומה גם הנר הולך ודועך, אך אימה של פריחא המשיכה להתחנן בפני ביתה שתרד שוב ותעלה עוד מספר חופנים של מטבעות זהב, פריחא נכנעה ללחצי אימה ירדה שוב אל תוך מעבה האדמה כדי להעלות עוד חופנים של מטבעות זהב, ולפתע כבה הנר, האדמה סגרה את פיה ופריחא נשארה בתוך מעבה האדמה.

אימה של פריחא פרצה בצעקות ובבכי. אך דבר לא עזר ופריחא נשארה במעמקי האדמה. אימה של פריחא הפכה את חדרה של פריחא לבית הכנסת הידוע בפי יהודי תוניס "צלאת פריחא" ב"זנקת אלחמם" בחארה של היהודים.

אני שמעתי מפי דודתי ג'נט ממו, ששמעה מפי דודתה כמונה דריקס אשר הייתה גרה מעל לבית הכנסת, שבכל יום היו שומעים קולות של מים נשפכים מתוך דליים בתוך בית הכנסת והמתפללים שהיו מגיעים בכל בוקר אל בית הכנסת היו מוצאים אותו שטוף נקי ומצוחצח. באחד מערבי השבת מצא הגבאי של בית הכנסת פתק בתיבה ובו כתוב: "אני פריחא הלכתי לבית עולמי תגידו עלי קדיש", ומאותה שבת פסקו קולות המים וניקיון ושטיפת בית הכנסת פסקו.

ליקט וערך יוסי פרי

אודות יוסי פרי

עוד כתבה שתעניין אתכם

"גריבת יפרן"

ידידי הגולשים השלום והברכה לכם בתי כנסת תמיד ליוו את היהודים בנדודיהם במשך אלפי שנים …

6 תגובות

  1. סימונה אזולאי

    שלום רב
    זהו סיפור מאוד ידוע, אני בעצמי תמיד הזהירו אותי לא להסתכל לאנשים בעניים(בעיקר הערבים)כי היה לי כתם על לובן העיין ויכולים למצאו את האוצר בזכות הכתם
    אני לא יודעת אם יש אמת בדבר אך אני יודעת שכל ילדותי עברה בפחד , וזה השתחרר רק כשעליתי לארץ
    בכבוד רב
    סימונה

    • סימונה שלום!
      וברוכה הבאה לאתרינו "תוניסיה מורשת"
      ותודה לך על המידע הכן זה סיפור ידוע בהחלט
      נישמח לראותך בין גולשינו
      בברכה לבנה פריאנטי

  2. שלום רב

    האם אן עוד תמונות מהמיפגש

  3. צביה טובי

    בקשר לבתי כנסת בתוניסיה.
    הספור של בית הכנסת אלפריחה מצוי בספרו של פאולילו עמ'201–208 la legende de slat Frayha
    חוץ מזה בספר בערבית יהודית שפורסם בשנת תרע"ט בסוסה על ידי מכלוף מגאר נמצאות רשימות של עשרות בתי כנסת בתוניסיה. הספר נקרא "כתאב אסנוי" עמ'31-32 "צלאואת תונס" כל בית כנסת שמו וכתובתו.
    שבת שלום.

  4. צביה שלום רב
    האם הסיפור המסופר בספר תואם למה שנכתב באתר? כי כאן מובאות 2 גירסאות האחת מרוקאית והשניה תוניסאית מה הגירסה הנכונה?
    בברכה
    יוסי פרי

  5. האם הבית כנסת הדובר היה מצוד ליד בית הכנסת הגדול בחפסייה באל חארה של תוניס.
    מול שלושת בנייני הקומות ברחוח ד"ר קאסאר .
    הכניסה לבית כניסה היית כרוכה בעלייה של כ 3 מדרגות לעומת בית הכנסת הגדול שהיה צריך לרדת 12 מגרדות.
    הבית כנסת היה מוחזק ומטופל בידי משפחת בוחניק,כאשר הבן הצעיד דוד בוחניק עם הסנטר החמוד היה בן כיתתי.

    אהבתי להתפלל בבית כנסת זה כי היה קרוב ונוח וגם יכולתי להתפלח בלי שאבי הרגיש.

    יא חסרא עלא בטחה טאע טוניס.

    יוס

    זיכרון ילדות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *