תוניסיה מורשת אתר וורדפרס חדש
כתבות דומות
בס"ד
נוהגים מנהגי אבלות מי"ז בתמוז עד אחרי ט' באב (ראה בהרחבה בחודש תמוז).
"משנכנס אב ממעטין בשמחה" לא מסתפרים ולא מכבסים, לא אוכלים בשר ולא שותים יין. חוץ משבת קודש.
נוהגים לא ללכת לים בתשעת הימים כי הם ימי פורענות והים מועד לפורענויות, וכן לא ללבוש בגד חדש בתשעת הימים אך ביום ט' באב אחר הצהרים נוהגים ללבוש בגד חדש,כי הוא יום לידתו של משיח .בתקופת בין המצרים בכלל ובתשעת הימים בפרט נוהגים לא לבצע עסקאות ולא מנהלים מסע ומתן בענייני קניה ומכירה.
ביום ט' בחודש אב, הוא תענית ציבור על חורבן בית המקדש (ראשון ושני) ונקרא הצום החמישי(זכריה ח' י"ט). אסור באכילה ושתייה, בסיכה ורחיצה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ט' באב אינו חל בימי בד"ו אלא בימי אגה"ז כמו יום א של פסח.
בט' באב נגזר על האבות שלא יכנסו לארץ, חרב בית המקדש הראשון והשני, נלכדה ביתר ונחרשה העיר (תענית פ"ד א'). רמז על חורבן בית ראשון ובית שני הוא חודש "אב" ר"ת א'ודם ב'בל, בחורבן הראשון עלה אריה מסבכו (נבוכדנצר מלך בבל) ובחורבן השני עלה הנשר (רומי), בגזרת המן דרשו חז"ל בקום עלינו אדם ולא מלך, מלכות יוון הרשעה הוא שור, שאמרו "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק בישראל" הן ארבע מלכויות הרמוזים במעשה מרכבה בארבעה ראשים, אדם שור נשר אריה (תענית ר"ז ע"ב).
ואע"פ דכתיב בחורבן הראשון "ובחודש החמישי בעשור לחודש" (ירמיהו נ"ב) נחשבה השרפה בתשיעי, כי הגוים הציתו בו את האור בתשיעי סמוך לחשכה והיה דולק כל היום כלו. חורבן שני מינין לנו שהיה בתשעה באב? "דהניא מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חוב" (תענית כ"ט) והייתה מסורת בידם כי נפל החורבן השני באותו יום.
יש הנוהגים בתשעת הימים לאכול מרגז וקדיד.
יום ט' באב נקרא בערבית "גאין" או "גיאן" מהמילה "גיניאה"-עוני דלות בערבית.(המילה לקוחה מהשפה הספרדית).עלי הדס מתרגם את המלה "גיאן" ל"חזין" שפירושו אבל
אנו נוהגים לאכול בסעודה מפסקת קוסקוס עם מרק ירקות וביצים.(הביצים כמנהג האבלים ). ביום ט' באב מנהגנו לא לעשות כל מלאכה כדברי רבי עקיבא האומר "כל העושה מלאכה בט' באב אינו רואה ברכה לעולם" .
מנהגנו בליל ט' באב למרוח שום על מפתן הדלת ועל כפות הידיים והרגלים כדי להרחיק את העקרבים אשר עפ"י האמונה בליל זה יוצאים מחוריהם.
< div dir="rtl">לאחר הסעודה הולכים לבית הכנסת יושבים על הרצפה מתפללים תפילת ערבית ולאחר מכן קוראים את מגילת איכה ואומרים קינות.לאחר הקינות אומרים "ואתה קדוש……"לאחר מכן הש"צ אומר קדיש , ולאחר הקדיש מכבים את כל האורות ומשאירים נר אחד ליד הש"צ ואז הש"צ אומר "אחינו בית ישראל שמעו היום אלף תשע מאות וחמישים וארבע (תשפ"ג) שנחרב בית מקדשינו(מונה את השנים לחורבן בית המקדש).
ביום ט' באב מתפללים שחרית ללא טלית ותפילין. את ספר התורה הלבישו במעיל שחור והניחו אותו על שולחן נמוך מכוסה בבגד שחור, בעל הקורא והעולה ישבו על הארץ . יש שנהגו לומר לפני הברכה הראשונה "ברוך דיין האמת" (עלי הדס 636) מוצאין ספר תורה וקורין "כי תוליד בנים"(פרשת ואתחנן) ושלישי מפטיר "אסף אסיפם"(ירמיהו ח')
יש שנהגו לקרוא את ההפטרה פסוק בעברית ותרגומו בערבית. נהגו לקרוא קינות בערבית כגון "קסת חנה וסבעא אולאדהא" "קינת רבי ישמעאל כהן גדול" ועוד קינות שונות, כל עיר וקהילה כמנהגה.ו כן נוהגים לקרוא את ספר "איוב".
ביום ט' באב מנהגנו לפקוד את יקירינו שהלכו לבית עולמם.
אחרי מחצית היום (חולאן הסכינה) עקרות הבית התחילו בעבודת הבית השוטפות והשוחטים שלפו את סכיני השחיטה ממקום מסתורם.
בתפילת מנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין בברכה, מוצאין ספר תורה וקורין "ויחל משה…" ושלישי מפטיר "שובה ישראל……". בסוף תפילת מנחה חולצים את התפילין והטלית. בהגיע זמן מתפללים ערבית ומסיימים ב"שיר המעלות בשוב ……"
לאחר תפילת ערבית שבים הביתה ופותחים את הצום בצלחת חללם המסורתית .
דברים אלה נכתבו לעילוי נשמת אמי מורתי מרת רחל חיה בת פורטוני לבית פריאנטי שהלכה לעולמה ביום כ"ב תמוז תשע"א תנצב"ה
ליקט וערך יוסי פרי
למר פרי
כל הכבוד על ריענון מסורות קדומות של יהודי תוניסיה.
יש לי שתי תוספות: האחת מתיחסת לשם יום תשעה באב בצפון תוניסיה: אגין, על פי דעת בעלי פרופ' טובי יוסף, שהו שם קבוצי והמילה היא "קין" משורש קינה. משקל דקדוקי זה קיים גם במילה "גניז" לגניזה.
בדרום תוניסיה נהגו הנשים להשחיל חרוזים דקים ולעשות מהן כפות ידיים ודגים קטנים אלמנטים הידועים בתוניסיה להגנה מפנה עין הרע. מנהג זה קיים גם בקרב הנשים היהודיות בלוב,על דבריו של זקנה מלוב, זכר לעצמות היבשות מיחזקל הנביא, מאחר והאמהות נהגו לעורר את הבנות ומכריזות" קומו אלדמו לעדם"(קומו השחילו את העצמות). שתי הערות חשובות שהן בגדר השערות.
צביה טובי
צביה שלום רב לך!!
ידעתי את ההכרזה הזאות
ולא ידעתילמה לשייך אותה
לתומי חשבתי קומו תעירו את העצמות שלכם
אגב בנאבל אמרו זאת גם לבנים עצלנים
חן חן לך
על השאר יוסי יענה{אגב הוא אחי}
נישמח שתכתבי לנו עוד דברים מענינים
בברכה לבנה פריאנטי
צביה שלום רב.
ראשית ברוכה הבאה לאתרינו "תוניסיה מורשת" לגבי המילא "גאין" יתכן שעל פי המשקל הדוקדוקי "קין זה נשמע נכון אך על פי הבנתי העניה "חאג'ן" שפרושו אבל מתקבל יותר על הדעת משום שזה מתאים יותר לט' באב.
צביה את מוזמנת להעלות על הכתב כל מה שעולה בדעתך כדי לשמר את המורשת המפוארת של יהדות תוניסיה ואנו נשמח לפרסם זאת באתר.
אגב אנו נפגשנו באחת השבתות בפרשת יתרו בירושלים ואת העברת באותה ערב שבת אחרי הרצאתו של בעלך פרופ' יוסף טובי הרצאה על פתגמים.
בברכה
יוסי פרי
בס"ד
איני מכיר את כל המנהגים, אך בג'רבה שתו יין אפילו בשבוע שחל בו, ע"ש הפסוק: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". את מגילת איכה היו קוראים לאחר הקינות. ובהכרזה על החורן לצעריני כבר אומרים אלף ותשע מאות ו… בסעודה מפסקת היינו יושבים על מחצלת ברצפה [רחוקים זה מזה כדי להמנע מזימון] ואוכלים ביצה ותפו"א ברוטב [דביך]. היו משפחות שהיו מתפללות שחרית בבית בתפילין ובמקום שירת הים אומרים שירת האזינו, היינו הולכים לתפילה לשמיעת חזרה, קינות, איכה ואיוב. והמצמרר מכל היה הורדת הפרוכת מההיכל ומספר התורה.
האם התפללו, בתשעה באב, בספר: סדר חמש תעניות?
תצלום הספר ומאמר:
http://nataliemessika.wordpress.com/2009/07/31/%D7%97%D7%9E%D7%A9-%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%94/
רות
בס"ד
כילד זכורני שהיו הזקנים אוחזים בספר חמש תעניות. אבל, לא קוראים את כל הקינות שבו והיו מדלגים על אלו שלא היו נהוגים ועל בתי הנחמה שבכל קינה. כ"כ היו תוספות שלא היו ב'חמש תעניות' והיו כתובים אצל הזקנים בכתב יד בצדי המחזורים או בדף נפרד.
תודה מאיר.