מהדיה-MAHDIA

עיר מוסלמית עתיקת יומין השוכנת כ-20 ק"מ מהעיר סוסא, העיר נוסדה בשנת 916 על ידי מייסד השושלת הפאטימית עביד אללה אלמהדי אשר יחס לעצמו את התפקיד "מהדי" (מנחה בדרך נכונה) דמות משיחית של האסלאם, מוצאה של הדמות הוא בחוגי השיעה.

העיר מהדיה הוקמה לחופה המזרחי של תוניסיה,על ראש צוק מסולע שאורכו כ-1500 מ' ורוחבו  לא עלה על 500 מ', הוא היה מחובר ליבשה על ידי רצועת אדמה צרה, מיקומה של העיר מסביר את תפקידה ההיסטורי בימי הביניים.

העיר נבנתה כבירתה הימית של השושלת הפאטימית, עיר מבוצרת ומוקפת חומה על חוף הים ,בניגוד לעיר קירואן אשר נבנתה בפנים הארץ.  למעשה הקמתה של העיר מהדיה על חוף הים היה כדי להתגונן מפני הצי הביזנטי אשר איים על צפון אפריקה בכלל ועל תוניסיה בפרט, אך לאחר שהפאטימים כבשו את ארץ המגף-איטליה חלפה סכנה זאת.

מהדיה הימית הייתה אחותה התאומה של קירואן היבשתית ושימשה מיום הקמתה כמוקד מרכזי בפעילות הסחר הים תיכוני.

לאחר שהשושלת הפאטימית העבירה את בירתה לקהיר שבמצרים ,הפכה מהדיה למקום מושבם של בני השושלת הזירית. מסוף המאה ה-10 ועד למאה ה12- שמשה מהדיה כבירתם של השושלת הזירית ובזכותם העיר פרחה ושגשגה. בניגוד לעיר קירואן אשר נחרבה כמעט כליל על ידי השבטים הבדווים מבנו הלאל ובנו סלים בשנת 1057, מהדיה נפגעה הרבה פחות.(העיר מהדיה מוזכרת באחד הקינות אשר נוספו לקינתו של רבי אברהם אבן עזרא "וגם אכה על לחיי על אלמוהדיא הרמוסה").

במאה ה-16 נאבקו ספרד והאימפריה העות'מאנית   על השלטון בתוניסיה ,מאבק זה נמשך מספר שנים. הספרדים הצליחו לשלוט רק כארבע שנים לא רצופות במדינה ובעיר מהדיה. בשנת 1574 נכבשה תוניסיה והעיר מהדיה על ידי האימפריה העות'מאנית. הספרדים לא בקלות ויתרו על העיר מהדיה  ובמנוסתם הרסו חלק גדול מהחומה שהקיפה את העיר וגם מספר מבנים ציבוריים חשובים.

בתקופת השלטון העות'מאני, ירדה מהדיה מגדולתה וימי הזוהר של התקופה הפאטימית והזירית חלפו להם מבלי שוב.

העיר מהדיה הייתה לעיר משנית לעיר סוסא השכנה, אשר התפתחה כמרכז מינהלי חשוב של מרכז שפלת החוף.

רק בשנת 1881 עם תחילת שלטון החסות הצרפתי, החלה העיר מהדיה להתאושש ולהתפתח בעיקר בזכות נמל הדיג שלה.

הקהילה היהודית במהדיה עתיקת יומין, כבר במאה ה-10 בתקופת הגאונים אנו פוגשים שו"ת של יהודי מהדיה מימנה והלאה.

נוסף על יהודי צפון אפריקה הגיעו גם גולים/שבויים יהודים מאיטליה, עדות לכך ב"מגילת אחימעץ" עמוד קס"ח קס"ט. מסופר על ר' פלטיאל ,שהיה אחד השבויים שהועברו בשנת 925 למהדיה שבאפריקה הצפונית, ונעשה מקורבו של השליט הפאטימי החליף אלמועז, אשר מינה אותו על ההספקה של הצבא, או למשנה למלך. אך יש להתייחס לזה בספקנות לתיאור מעמדו ותפקידו של רב פלטיאל בחצר החליף.

בעיר הוקמו בתי כנסת וישיבות חשובות שהיו בקשר מתמיד עם ישיבות קירואן וכך נשמר הקשר בין שתי הקהילות, העיר מהדיה שמשה גם כמעונם הרשמי של נגידי קירואן וחכמיה. יהודי מהדיה עסקו במסחר ימי ויבשתי כאחד, היצוא היה שמן סבון ובדי משי אשר יוצרו בעיר סוסא, היבוא היה כותנה, פשתן, תבלינים ומוצרי צביעה. היקף המסחר היה גדול לאותה תקופה. המסחר נע בין מהדיה ,קירואן ,ספקס ,לוב, איטליה ,מצרים וספרד.

בגניזה הקהירית נמצאו מסמכים המעידים על תנועה מסחרית ערה בן יהודי מהדיה לשאר הערים והמדינות השכנות לחוף ים התיכון.

שליטי השושלת הזירית אשר משלו במהדיה בן המאות 10-12 מינו נציג לקהילה היהודית מטעמים של "שקט בממלכה". הנציג אשר מונה נקרא  "הנגיד". הנגיד הראשון אשר מונה באופן רשמי על ידי השליט הזירי  באדיס, היה רבי אברהם בן עטא, שהיה גם רופאו האישי של השליט. רבי אברהם בן עטא מונה לנגיד בשנת 1010 בערך והוא כיהן בתפקיד עד לשנת 1020 בערך. אחריו מונה רבי יעקב בן עמרם לנגיד. הנגיד יצג את יהודי מהדיה ואת יהודי קרואן גם יחד.

במאה ה-11 לאחר חורבנה של העיר קירואן עבר מרכז הכובד של החיים המדיינים כלכלים ורוחניים לעיר מהדיה. שם המשיכו את המסורת שהייתה נהוגה בקירואן, בתי דין ישיבות וכ"ו, חכמי מהדיה המשיכו להתכתב עם חכמי בבל מצרים וארץ ישראל,

בזמן הקמת בית הדין הקבוע במהדיה, המשיכו לשמש כדיינים בני משפחת סגאמר שמקורם מהעיר קירואן, הידועים שבינהם היו רבי לבראט  ריש בי רבנן, בנו רבי משה הדין ונכדו רבי לבראט הדין, הם  שמשו כדיינים מאמצע המאה ה-11 ועד לאמצע המאה ה-12. בני משפחת סגאמר  התפרנסו ממסחר וצברו עושר רב.

במאה ה-16, בזמן מלחמות השליטה על העיר מהדיה בין הספרדים לאימפריה העות'מאנית ,נאלצו יהודים רבים לעזוב את העיר ולהגר לעיר מוכנין.

לאחר כיבושה של העיר על ידי האימפריה העות'מאנית ,החלו רבי מהיהודים לשוב לעירם ,העיר מהדיה. במאה ה-17 מצטרפים גם יהודים ליבורנזים צאצאי מגורשי ספרד אשר מצאו מקלט בארץ המגף.

עם תחילית הכיבוש הקולוניאלי הצרפתי בשנת 1881,, חלה התעוררות מה בהגירת היהודים לעיר מהדיה,  עקב כך התפתחה תעשיה מקומית על ידי היהודים, למשל הוקם  בית חרושת ליצור סבון משמן זית  על יד יהודי ליבורנזי עשיר בשם אוגניו לומברוזו שהעסיק כ-60 עובדים חלקם יהודים וחלקם ערבים מבני העיר.

כבר בתחילת המאה ה-19 ,היו בעיר מוסדות קהילה מאורגנים למדי. ראוי לציין כי מנהיגי הקהילה נבחרו  מבין המשפחות העשירות במהדיה בפרט ובתוניסיה בכלל, מהסיבה הפשוטה  בני העשירים יכלו לתרום מזמנם החופשי  לצורכי הקהילה יותר משאר בני הקהילה ,כי עול הפרנסה לא כל כך העסיק אותם, וגם  היו מקורבים לשלטונות יותר משאר בני הקהילה.   בשנת 1889 נבחר דוד לומברוזו בן למשפחה עשירה , כנשיא הקהילה ואחר נבחר חיים גויטה גם הוא מבן משפחה עשירה לנשיא הקהילה.

בתחילת המאה ה-20 על פי צו "הביי" הוקמה ה"קומיטה", שאגדה בתוכה את כל הגורמים השונים בטיפול בצורכי הקהילה.

בית הכנסת היחיד בעיר אשר שירת את הקהילה היה בעיר העתיקה. הוא שימש כמקום תפילה וכתלמוד תורה ,וגם כמקום כינוס לצורכי הקהילה.

ילדי מהדיה למדו בשעות הבוקר בבית הספר כי"ח ובשעות אחר הצהרים בתלמוד תורה, אשר נוהל על יד רבי שמואל טייב זצ"ל. רבי שמואל טייב היה בין למשפחה של רבנים בעיר תוניס, מחבר הספרים "איילת השחר" ו"כנפי שחר". הוא שימש כרב הקהילה ולימד בתלמוד תורה ועסק בכל משרות הקודש בעיר. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר לעיר מוכנין ומשם עלה לארץ ישראל.

 בניגוד לערי שדה אחרות ,בהן הבנות לא למדו בבית ספר,  בנות הקהילה בעיר מהדיה  למדו  בבית הספר האיטלקי בעיר אצל נזירות אשר לימדו במקום.

באמצע שנות הארבעים ,נבחר מתיו גויטה לנשיא הקהילה ,והוא מקדיש את כל זמנו לטיפול בצורכי הקהילה עד לפיזורה.

במהדיה הייתה גם פעילות ציונית והוקמו בה תנועות נוער "השומר הצעיר" ו"צעירי ציון-דרור".  ותנועת "בית"ר" לאחר הקמת המדינה עלו יהודי מהדיה לארץ ישראל  ומספר לא מבוטל מקרב היהודים הליבורנזים היגרו לצרפת.